יום ראשון, 13 בדצמבר 2015

פרק ראשון - עיראק, יהדות בבל ומבצע "עזרא ונחמיה" - ***תיקון***


עיראק

עיראק היא מדינה במזרח התיכון (בדרום מערב אסיה). היא גובלת בצדה המזרחי עם איראן, בדרום עם כווית וערב הסעודית, במערב עם ירדן וסוריה ובצפון עם תורכיה.
בתקופת התנ"ך נקראה עיראק בבל וארם נהריים. לאחר מכן, קראו היוונים למקום מסופוטמיה משום שהוא ממקומם בין נהרות הפרת והחידקל שהיו מקורות מים חשובים למדינה (ביוונית: מסו=אמצע ,  פוטמיה=נהרות).
משמעות השם הנוכחי של עיראק מגיע מהמילה "עראק" בערבית שפירושה הוא "חוף" או "גדה".

שטחה של עיראק הוא 438,317 קמ"ר והיא מונה כ - 37,056,169 תושבים, לעומת ישראל ששטחה 22,072 (ישראל קטנה כמעט פי 20!) וחיים בה כ - 8,049,314 תושבים.

בעיראק הקדומה חיו עמים כגון האשורים, הבבלים, השומרים והאכדים. עמים אלו פיתחו את עיראק: הם פיתחו את המתמטיקה, המשפטים, המדעים והפילוסופיה. הודות לחוכמתם וקדמתם הטכנולוגית של העמים הללו הרחיבה עיראק את שטחי שלטונה.



Flag of Iraq.svg
דגל עיראק

מפת עיראק


יהדות בבל

גלות בבל

האימפריה הבבלית, בראש נבוכדנצר השני (מלך בבל), כבשה את ממלכת יהודה ובשנת 586 לפני הספירה החריבה את בית המקדש הראשון. בעקבות כך הוגלו יהודים רבים לבבל. בשנת 539 לפני הספירה, הודות להצהרת כורש, הורשו יהודי בבל תחת האימפריה הפרסית לחזור לארץ ישראל - שיבת ציון
אף על פי כן,יהודים רבים העדיפו להישאר בבבל מסיבות כלכליות, ורק מעטים עלו לארץ ישראל. בשנים שלאחר מכן באו עליות נוספות מבבל לארץ ישראל, בראשותם של זרובבלעזרא ונחמיה, אולם רוב הקהילה היהודית נשארה בבבל.

תקופת הבית השני, המשנה והתלמוד

בתקופת בית המקדש השני, המשיכה יהדות בבל לשגשג.
בתקופת האמוראים (חכמי ישראל שפעלו בבבל ובארץ ישראל מהמאה השלישית ועד המאה החמישית לספירה), נכתבה אחת היצירות המרכזיות של העם היהודי - התלמוד הבבלי, המסכם דיונים שנערכו בישיבות הגדולות בבבל (ישיבת סורא, ישיבת פומפדיתא, ישיבת נהרדעא ועוד) ועסקו בהלכה ואגדה
מהמאה ה-3, האימפריה הסאסאנית הפרסית שלטה באזור, מנעה את ניסיונות הפלישה של הביזנטים והערבים, נתנה אוטונומיה דתית ותרבותית ליהודים תחת שלטונה ובכך העניקה ביטחון ליהודי ארץ ישראל. 

ימי הביניים

במאה ה-7, סייעו היהודים לכובשים הערבים ובזכות כך זכו ליחס הוגן ולאישור זכויותיהם. 
בתקופה הזו, מצבם של היהודים היה תלוי ביחס של השליט. לרוב, הם נהנו מביטחון, אך היו נתונים תחת איום של גזירות - כגון גזירתו של "החליף אל-מתוכל" במאה ה-9, אשר חייב אותם לענוד אות קלון צהוב
עם שקיעת הח'ליפוּת בבגדאד, ירידת כוחה הכלכלי של יהדות בבל וגזירות של השלטונות בבבל, עזבו אותה יהודים רבים אל עבר חלקים אחרים של העולם שנכבש על ידי המוסלמים (במיוחד ספרד) וכן לשטחים שהיו תחת שלטון האימפריה הביזנטית. כל אלה הביאו לירידת כוחה המכריע של יהדות בבל.



העת החדשה

מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה חל שיפור במצבם החברתי-כלכלי של היהודים וברמת השכלתם וחינוכם, אך ביטחונם הפיזי המשיך להיות מעורער.
כיבושי הבריטים התחילו בעיראק בשנת 1914 (בדרום), המשיכו לשנת 1917 (בגדד), שנה לאחר מכן כבשו הבריטים את צפון עיראק והכיבושים נמשכו עד שנת 1921. במהלך כיבושים אלו,  נהנו יהודי עיראק משוויון מלא שלא זכו לו קודם לכן. בשנותיו הראשונות של הכיבוש הגדירו היהודים בעיראק את עצמם כ"נתינים בריטים", כלומר, הם יהיו כפופים רק לשלטון הבריטי ולהחלטותיו. בתקופה זו, הרבה יהודים התעשרו וחלקם החלו לעבוד במנהל הבריטי (סבה של אמי עבד כטבח ראשי אצל הבריטים ובכך שיפר את מעמדו הכלכלי באופן משמעותי). אמונתם של היהודים בשלטון הבריטי במהלך הכיבוש הייתה כה חזקה, עד כי בשנת 1918 ביקשו היהודים נתינות בריטית, כלומר, חסות בריטית לתושבים. זמן לא רב לאחר מכן, ביקשו לאומנים מוסלמים מהשליטים הבריטים עצמאות אך היהודים יצאו בעצומה נגד עצמאות המדינה והשארת השלטון הבריטי (גם נכבדים נוצרים תמכו בעצומה זו). עמדתם של היהודים הייתה תואמת עם מדיניותו ועמדתו של המושל הבריטי באותה תקופה, אולם היהודים נאלצו לשנות את דעתם עקב סיום הכיבוש הבריטי על עיראק בשנת 1920 וההחלטה על הקמת מדינה ערבית בעיראק. אף על פי כן, יהודים עדיין המשיכו לעבוד בעבודות מכובדות וחשובות. לדוגמא, יחזקאל ששון כיהן בשנים 1920-1925 כשר האוצר בממשלה הזמנית שהוקמה לאחר עזיבת הבריטים.
בשנת 1932 קיבלה עיראק עצמאות. בשנים 1921 (תקופת המנדט הבריטי) ועד 1932 (קבלת העצמאות), התפתח בעיראק ימין קיצוני ולאומני בעל השפעה רבה והתרחשו פעולות נגד יהודים המבטאות אנטישמיות ונאציות.
עיראק לא עזרה ליהודים, ונראה היה שלא תמכה בהם. כמו ב"מרד הערבי הגדול" שהתרחש בא"י בשנת 1936 ונמשך בהפסקות אש עד 1939 סייעה עיראק למחבלים הפלשתינים ונתנה מקלט למנהיגי המרד ולאנשי מפתח מוסלמים שהשתתפו בו. בשנת 1941, עלה לשלטון מנהיג פרו-נאצי (רשיד עלי אל-כילאני) אשר פתח מלחמה נגד הבריטים וזו הסתיימה בכיבוש של עיראק ע"י הבריטים.


היהודים בעיראק

יהודי עיראק היו רוב הזמן רגועים ובטוחים במקומם (עד כדי שאננות) עקב הקהילה היהודית הגדולה והתומכת, האחידות וההווי בין היהודים. ליהודים היו מקומות מפגש קבועים כמו בתי קפה ומקומות מרכזיים בהם היו מעבירים את זמנם הפנוי במשחק ה"שש-בש" הנפוץ בקרב העיראקים ושתיית עארק ותה עם נענע. נוסף על כך, עקב היותם אנשים דתיים ומסורתיים מאוד, הם בילו את השבתות והחגים יחדיו בבית הכנסת. חייהם של היהודים היו טובים למדי, בהשוואה לחייהם של יהודים במדינות איסלאם אחרות.
אך לאחר תבוסתו של רשיד אלי אל-כילאני, ב-1 ביוני 1941, כאשר עיראק לא הייתה מוגנת (לא הקיפו אותה חומות) החל המון מוסת להתעלל ביהודים בפרעות אשר נקראו פרעות "פרהוד" שבהם נהרגו 179 יהודים ונפצעו מאות מהם.
שנאת היהודים החלה לבלוט ולצאת לפועל משנות השלושים. בעקבות ה"פרהוד" חודש הקשר עם היישוב היהודי בארץ-ישראל. ב- 1942 חידשה התנועה הציונית את פעילותה בעיראק עם בואם של שליחים מארץ-ישראל. באפריל 1942 הגיעו 3 שליחים ראשונים מהארץ: עזרא כדורי, שמריהו גוטמן וד"ר אנצו סירני.
היא פעלה בשתי זרועות:
1.תנועה חינוכית חלוצית שלימדה עברית, חינכה וארגנה עלייה והגשמה בחיי עבודה בנוסח התפיסה הציונית הסוציאליסטית.
2."ההגנה" שאימנה צעירים בנשק לצורך התגוננות למקרה שתתרחש בעתיד התקפה על היהודים והקימה גם מאגרי נשק. פעילות זו שהיתה אסורה לפי החוק התקיימה במחתרת.
מלכה רופא מקיבוץ מעוז חיים הבריחה משדר אלחוטי והפעילה אותו בעיראק. בזכותו היה ניתן לוודא שהעולים הגיעו בשלום לארץ.
התנועה בנתה סליקים שבהם שמרו ספרים, כלי נשק, את מכשיר האלחוט וכו'. יש לציין, שלמרות החיפושים שהמשטרה ערכה, לא נמצא אף סליק.
הציבור המוסלמי בעיראק גילה עניין רב בשאלת ארץ ישראל(כיצד תחולק ארץ ישראל בין היישוב היהודי והיישוב הערבי) ובא לידי ביטוי בעיתונים, הפגנות רחוב, בדרשות במסגדים ובאסיפות רבות משתתפים. מאורעות אלו גרמו לערעור תחושת הביטחון בקרב היהודים. כמו כן, בשנת 1948 החריפו הסכסוכים בין היהודים למוסלמים עקב הקמת מדינת ישראל וגם מפני שהיו הרבה הרוגים ושבויים בצבא העיראקי שנלחמו נגד ישראל. כאשר פלשו כוחות עיראק לישראל, הונהגו חוקי חירום - כל זה הבטיח את השקט ואת היציבות במדינה. בעת הזו לא היו חוקים מסודרים אנטי-יהודיים. הפרלמנט העיראקי הגדיר את הציונות כפשע שעונשו עד 7 שנות מאסר ועד כדי עונש מוות. למרות תרומותיה ונאמנותה של הקהילה היהודית בעיראק השתמש הממשל העיראקי בחוקיו לרעה על הקהילה.
חופש התנועה של היהודים הוגבל. רובם לא הורשו לצאת מעיראק, קנסות כבדים הוטלו על עשירי הקהילה ורבים מהם נאלצו לתרום סכומי כסף גבוהים עבור המאבק הפלסטיני. רבים מהיהודים נקנסו, נעצרו ונידונו למוות בחשד לקשר עם הציונות.  מאות יהודים פוטרו ממשרדי המדינה ומוסדות שונים, עסקים פרטיים פשטו רגל, עסקי הכספים של היהודים נפגעו וכל אלה הותירו משפחות רבות ללא פרנסה.
יהדות עיראק נחשבה לאחת הקהילות העשירות והמבוססות ביותר ביהדות המזרח התיכון. רוב יהודי עיראק עבדו בתור סוחרים, עורכי דין, חקלאים, עובדי בנק ורופאים. למרות שמצבם הכלכלי של יהודי עיראק היה טוב בתקופה הזו, החל העם העיראקי והשלטון העיראקי להקרין עוינות כלפי היהודים.
היהודים בעיראק פיתחו גם מנהגים רבים וייחודיים במשך שהותם רבת השנים בעיראק, שחלקם מבצעים עד היום. למשל, בליל חג השבועות, מתאספים כל בני המשפחות הנכבדות בבתי ראשי המשפחה ושאר העדה מתאספת בבתי הכנסת ונשארים שם, ערים כל הלילה. הם קוראים קטעים מהתנך, המדרש ואדרא רבא. כנס זה נקרא "משמרה"
רבנים בבגדד, 1906

הפרהוד

הפרהוד (מילה עתיקה שפירושה הפחדה ברוטלית של נשלטים) הוא הכינוי לפוגרום שפרץ בחג השבועות ב 1-3 ביוני 1941 ביהודי עיראק (בבגדד, כירכוך, חילה וערים נוספות), אשר במהלכו 179 יהודים נהרגו, יותר מ - 2,000 נפצעו ו - 50 אלף היו קורבנות למעשי שוד. הפוגרום פרץ עם הכנעת המשטר הפרו-נאצי של רשיד עאלי אל-כילאני וחזרתם של העוצר והאליטה העיראקית הפרו-בריטית לבגדד.
בפוגרום נעשו מעשי אכזריות נוראים: רצח וריטוש איברי תינוקות, זקנים ונשים, מעשי אונס, פגיעות בבתי כנסת וחילול ספרי תורה. קבוצות רבות צבאו על בתי היהודים וגנבו עשרות כלים ורהיטים. אפילו שוטרים, שתפקידם היה לשמור על הסדר, השתתפו בהרג. זקנים הוכו עד מוות ברחובות, שוספו בטניהן של נשים ועובריהן הוצאו ובתים שלמים נבזזו.
הפרהוד גרם להלם, לזעזוע עמוק ולערעור ביטחונם של היהודים בעיראק, מפני שזהו המקרה הראשון מזה מאות שנים של פגיעה המונית מאורגנת ביהודי עיראק. כתוצאה מכך, היו יהודים שעזבו את עיראק, וכאלה שהכינו דרכונים ליתר ביטחון.
בעקבות הפרהוד חודש הקשר עם היישוב היהודי בארץ-ישראל.





מבצע עזרא ונחמיה


מבצע "עזרא ונחמיה" הוא מבצע העלאת יהודה עיראק לישראל אשר עיקרו התרחש בשנים 1950-1951, על אף שגם בשנת 1952 הועלו יהודים ארצה. במהלך המבצע הועלו לארץ כ 125,000 יהודים (מתוך כ - 135,000).
המבצע קרוי על שם עזרא ונחמיה שהיו מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בראשית תקופת הבית השני ועמדו בראש שיבת ציון מבבל.

עולים מעיראק בדרכם ארצה ,1950.
עם קום המדינה בשנת 1948 היו בעיראק כ - 135,000 יהודים, כאשר יותר ממחציתם (כ-77,000) חיו בעיר הבירה בגדד. רוב יהודי בגדד היו משכילים, בעלי הון ונהנו ממעמד חברתי גבוה. 
עיראק השתתפה במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל והייתה המדינה הערבית היחידה שסירבה לחתום על הסכם שבתיתת נשק בסיום המלחמה.
לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל ב 1948, נאסרו ונעצרו אלפי יהודים באשמת "הציונות". התנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק בעיראק, וכל יהודי שביקש לעלות מעיראק לישראל הסתכן בעונש מוות.
בנוסף, על יהודי עיראק הוטלו הגבלות נוספות כמו למשל האיסור לעבור ממקום למקום בתוך עיראק, איסור כניסה לבתי ספר, בתי חולים ועוד.
ממשלת ישראל, שהייתה מודעת למצבם הקשה, חיפשה דרכים להעלותם ארצה (לדוגמא, יצירת נתיב יציאה יבשתי וחשאי - אך גם ארוך ומסוכן. בנתיב זה עלו לישראל בחודשים דצמבר 1949 עד פברואר 1950 כ-3,000 יהודים).

בשנת 1950 התירה ממשלת עיראק ליהודים לצאת מהמדינה בתנאי שיוותרו על אזרחותם, על רכושם ועל זכותם לחזור למדינה בעתיד.
בעקבות כך, נערכה מדינת ישראל, בסיוע ארגון הג'וינט (ארגון יהודי-אמריקאי שפועל עד ימינו ומטרתו היא להציל יהודים הנתונים תחת איום בכל רחבי העולם), למבצע הצלה של הקהילה היהודית. על יהודי עיראק שביקשו לעלות לארץ, היה להירשם ולהמתין לתורם לעלות לא"י.
בתחילה, היה מספר היהודים שנרשמו לעלייה קטן, משום שהם חששו כי מטרת החוק היא לחשוף את הציונים. אך כעבור זמן קצר, כשהתברר כי הממשל העיראקי אכן מוכן לאפשר את עזיבת היהודים, החלה הרשמה המונית של יהודי עיראק, שהודיעו על ויתור על אזרחותם ועל רצונם לעלות למדינת ישראל.
ארגון היהודים בעיראק לקראת הטיסה ארצה, נעשה באמצעות שליחים של הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט, ולצורך הטסת העולים שכרה ממשלת ישראל את שירותיה של חברת התעופה האמריקאית "ניר איסט".
לבסוף, הועלו לישראל כ - 125,000 יהודים מתוך כ - 135,000 היהודים שחיו בעיראק.

שאלת החקר שהייתי רוצה לשאול:

מה היו הקשיים בעלייתם ובקליטתם של יהודי עיראק שעלו לישראל?

אתמקד בעיקר בשאלות:
כיצד התנהלו ההכנות של יהודי עיראק לקראת העלייה?
מה היו החששות של יהודי עיראק לקראת העלייה?
על מה נאלצו לוותר למען העלייה?
כיצד התנהל המסע שלהם בדרכם לישראל?
מה היו הזיכרונות והתחושות שלהם כילדים?
כיצד נקלטו בארץ (פרנסה, שפה, תרבות, דיור וכו')?
כיצד ממשלת ישראל עזרה להם?
האם שמרו על אורח החיים והמסורות הייחודיות מעיראק?

יום שבת, 28 בנובמבר 2015

בחירת נושא לעבודת החקר

עליית יהודי עיראק - מבצע "עזרא ונחמיה"

שלום קוראים יקרים,

במסגרת עבודת החקר בהיסטוריה לזכרו של רותם שני ז"ל,
בחרתי לחקור אודות עליית יהודי עיראק - שכונתה "מבצע עזרא ונחמיה" על שם עזרא ונחמיה שהיו מנהיגים יהודים בבבל (עיראק הקדומה) ובארץ ישראל בתקופת בית שני. המבצע נערך בין השנים 1950-1951 ובמהלכו עלו לארץ יותר
מ 120,000 יהודים.
בתחילה, רשויות עיראק אסרו עליהם לעלות ארצה ולכן מספר יהודים עלו דרך טהרן (פרס) במטוסים אמריקאים.
בשנת 1950, התירה ממשלת עיראק ליהודים לעלות לישראל בתנאי שיוותרו על אזרחותם, על רכושם ועל זכותם לחזור לעיראק בעתיד.

בחרתי לחקור אודות נושא זה מכיוון שסבתי מצד אמי, אחיה והוריה עלו במבצע זה לארץ. בנוסף, נושא העליות מעניין אותי מאוד ומסקרן אותי לדעת כיצד ממשלת ישראל דאגה לעולים ואיך נראו החיים שלהם בעיראק, לפני העלייה וכן בשנים הראשונות לעלייתם. בנוסף ארצה לדעת כיצד הרגישו הילדים בגילי באותם שנים. האם רצו לעלות? מה היה יחסם עם שכניהם הערבים? האם הם חונכו לציונות ולקשר עם ארץ ישראל?


השאלות שארצה לחקור:


  1. מה היו החששות שלהם לפני העלייה?
  2. על מה הם נאלצו לוותר למען העלייה?
  3. כיצד עבר המסע שלהם בדרכם לארץ? מה הזיכרון שלהם כילדים?
  4. כיצד התאקלמו בארץ? (שפה, תרבות, עבודה, דיור וכו').
  5. כיצד ממשלת ישראל דאגה להם?
  6. האם שמרו על התרבות ואורח החיים שלהם מעיראק?


רשימת מקורות מידע:

  1. מבצע עזרא ונחמיה - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  2. מבצע עזרא ונחמיה - משרד העלייה והקליטה
  3. מבצע "עזרא ונחמיה"
  4. מבצע "עזרא ונחמיה" - הארכיון הציוני
  5. תנועת העבודה | עלית יהודי עיראק (מבצע 'עזרא ונחמיה')
  6. מבצע עזרא ונחמיה
  7. מבצע עזרא ונחמיה – עליית יהודי עיראק - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  8. מבצע "עזרא ונחמיה"
  9. עולים מעיראק נוחתים בישראליומני כרמל מרץ 1951.
  10. כנוס עולי מבצע עזרא ונחמיה בכפר אברהםיומני כרמל יולי 1951.
  11. דפנה צמחוני, מדוע עלו רוב יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיהעיונים בתקומת ישראל ‏1, 1991, עמ' 379-‏404א.